עצירות התנהגותית

עצירות התנהגותית – רקע לתופעה

בתינוקות קטנים הנמצאים בכלכלת יניקה מקובל שקיימת תדירות גבוהה של יציאות, החל מ-6 יציאות ביום ועד ליציאה אחת פעם בשישה ימים. כל מה שביניהם נחשב לתקין. ככל שהתינוק גדל, תדירות היציאות הולכת ופוחתת. לרוב באזור גילאי שנתיים- שלוש עלולה להופיע עצירות המוגדרת כעצירות התנהגותית.


מה הפסיכולוגיה מאחורי היציאות

ילדים בגילאים האלה רואים ביציאה חלק מהגוף שלהם ופוחדים לשחרר  את היציאה מגופם. זאת הסיבה שילדים יכולים להיות גמולים במתן שתן אך כאשר הם צריכים לעשות יציאה של צואה , הם מבקשים להחזיר להם את הטיטול.
 
להופעה של עצירות התנהגותית יש סיבות רבות. הסיבה העיקרית הינה גמילה מוקדמת. ברגע שהילד אינו בשל נפשית לגמילה ומנסים לגמול אותו, ניתן להצליח במשימה אך בהמשך תופיע עצירות התנהגותית כיוון שהילד אינו בשל מבחינת ההתפתחות הנפשית שלו. כל שינוי בחיי הילד יכול להשפיע ולגרום לעצירות.
 
לדוגמא: הולדת תינוק חדש במשפחה, מעבר דירה, חילופי גננת, מריבות בבית ועוד.
 
כמו כן, עצירות משמשת לילדים בגיל שנתיים עד שלוש שנים כאמצעי שליטה להראות את כוחם בבית. בגילאים אלה לילד אין כל כוח מול הוריו והוריו שולטים בו בצורה מוחלטת. שני דברים בלבד נמצאים בשליטתו המלאה של הילד ובהם הוא יכול להפגין את כוחו. הראשון הינו השליטה שלו באכילה שלו והדבר השני השליטה שלו ביציאות של עצמו. בכך הוא מראה את כוחו ומקומו בבית.


איך מזהים את סימפטומים של עצירות התנהגותית?

יציאות קשות יכולות לפצוע את פי הטבעת ולגרום לפצע כואב (פיסורה) הגורמת להימנעות נוספת ממתן צואה והילד נקלע למעגל קסמים של יציאות כואבות, הימנעות מיציאה ויציאות קשות וחוזר חלילה. זהו מעגל קסמים, אשר קשה מאד לצאת  ממנו ללא טיפול תומך מתאים. לרוב, תהיה יציאה מלווה בדם בטיטול או על נייר טואלט. אחד הסימנים המובהקים לעצירות התנהגותית הינו מריחות צואה בתחתונים והיציאות עצמם נראות כחרוזים.


הטיפול בעצירות התנהגותית מתחלק למספר תחומים:


אחד – תזונה:
דיאטה עשירה בסיבים על בסיס ירקות, חיטה מלאה, שעורה, מיץ שזיפים ועוד. קל להגיד אך קשה לבצע משום שילדים לאו דווקא אוהבים את המאכלים האלה וקשה לשכנע אותם לשנות את התפריט הקיים שלהם.
 
שתיים – שימוש במרככי צואה:
קיימים בשוק מרככי צואה רבים, שחלקם בנויים על סיבים תזונתיים וחלקם בנויים מסוכרים שהגוף אינו יודע לפרק וכשהם מגיעים לצואה הם סופחים נוזלים ומרככים את הצואה. בכל מקרה לא מדובר במשלשלים אותם נוטים לקחת אנשים מבוגרים או זקנים. לתכשירים אלה אין התרגלות והם אינם פוגעים בתפקוד התקין של המעיים. למותר לציין, שאין לתכשירים אלה תופעות לוואי כל שהן.
 
שלוש – נרות וחוקנים:
ניתן לגרות ליציאה על ידי שימוש בנרות מסוג גליצרין או חוקנים במידות שונות. שימוש בתכשירים אלה יגרום ליציאה אך הם אינם קלים לשימוש מול הילד וגורמים לאי נעימות למטופל הקטן. כמו כן הם אינם מתאימים לשימוש ממשוך ויכולים לעזור בתחילת טיפול כדי לסלק גושי צואה קיימים.
 
ארבע – חינוך להרגלי יציאה:
לאחר שהילד חזר לתהליך של יציאות תקינות ולא מכאיבות, יש לנסות ולהקנות לו הרגלי יציאה קבועים ומסודרים בשעות קבועות של היום ובכך להביא להתרגלות של הגוף לסדר יום מאורגן ונכון
 
חמש – טיפול מקומי בפיסורה:
באותם מקרים שהעצירות נגרמה כתוצאה מפיסורה, ניתן להשתמש במשחות שונות להקל על הכאב ובכך לאפשר יציאות ללא סבל. במרבית המקרים בילדים אין צורך בשימוש במשחות אלה ואמבטיות יומיות עם מים וסבון בהחלט מספקות.
 
שש – טיפול ההומיאופתי:
הטיפול ההומיאופתי בעצירות מטפל בגוף ונפש כאחד. מצד אחד הטיפול משפיע על תפקוד המעי והתנועתיות שלו ובכך מאפשר מתן יציאה ומן הצד האחר הטיפול משפיע ברמות הנפשיות ובכך עוזר לפתור את אותם גורמים נפשיים, פסיכולוגיים שהביאו לעצירות מלכתחילה. השילוב המנצח של טיפול זה מביא להקלה משמעותית תוך זמן קצר ומונע את ישנות של אירועים דומים בעתיד.